הסוג שמשון משתייך למשפחת הלוטמיים (Cistaceae). רוב הפרחים של המשפחה הם קצרי רוח ונושרים לאחר כמה שעות. משך הפריחה של הפרט ארוך יחסית, ארוך דיו כדי שנבחין בהם ובתרומתם. השמשונים הם לא פרחי אסיף שמתאימים לצנצנת, אבל הם חשובים בנוף. חמימות מיוחדת אני חשה למשפחה מאחר שנכדתי שמה לוטם. משפחת הלוטמיים היא משפחה של צמחים מחומשי פרחים, נכונים, מסודרים ועשירים באבקנים. במשפחה שבעה סוגים, וארבעה מהם מיוצגים בצמחייה של ישראל. השמשונים הם פרחים שמלווים ומהווים בתות, והם נמצאים גם בחורש, גם בחולות וגם במדבר. מקור השם שמשון אינו בגיבור, אף על פי שבמקומות הפעילות של הגיבור התנ"כי יש הרבה צמחי שמשון, אלא בדמיון לשמש. רוב המינים צהובים, אם כי יש גם ורודים.

מינים רבים של צמחים חיים חיי סימביוזה, שיתוף, עם אורניזמים מקבוצות ביולוגיות שונות. התופעה הזאת נפוצה יותר ממה שידוע לנו, כיוון שהשיתוף מתקיים ברובו מתחת לפני האדמה. לשיתוף בין צמחים עילאיים ופטריות יש גם שם מיוחד: מיקוריזה (Mycorrhiza). לרוב הפטריות מעשירות את הצמח במינרלים חיוניים, ובתמורה הן מקבלות עודפי סוכרים. למיקוריזה חשיבות רבה בקביעת התפוצה של השותפים.

השמשונים ידועים בשותפות שלהם עם פטריית הכמהין (Terfezia leonis). זו אחת הפטריות המבוקשות ביותר בקרב אניני הטעם, וכטוב טעמן כך גם מחירן הגבוה. יש שמאמנים כלבים מיוחדים למצוא אותן לפי הריח, וחזירי הבר כנראה נולדים עם הידע או לומדים מההורים, ועל כן הם לעיתים קרובות חופרים למרגלות השמשון. וכידוע, איפה שיש כסף יש גם הרבה מחקרים. למשל, מתנהל דיון בשאלה איך מגיעים הנבגים של הפטרייה לשורשים של השמשון. יש האומרים שהפטריות נמצאות על הפרי ועל הזרע, דהיינו מגיעות מצמח האם והנבגים נובטים עם נבטי השמשון, ויש האומרים שהפטריות מצויות בקרקע וכאשר השורשים מתחילים לגדול הן מזהות אותם ונדבקות. על כן, הנוכחות של צמחים שכנים חשובה לעיתים לא רק בשל התרומה להאבקה אלא גם בשביל התרומה לגידול ולמערכת השורשים של הצמח. כאמור, החשיבות של השמשונים למאכל היא לא באכילה של הנצר אלא אם מצליחים למצוא עליהם כמהין. עם זאת, אציין שחלק ממיני השמשון משמשים בתערובת הקרויה פרחי באך (Bach flower), וכן עלים ופרחים משמשים להכנת תה וכתחליף לקפה (כאילו שתה הוא לא תחליף טבעי לקפה...).

הפטריות יקרות הערך האלו גדלות בישראל, ויודעי המקומות שומרים בסוד על מקומות האיסוף המדויקים. העונה באופן כללי היא מאמצע החורף עד תחילת האביב, והיא נמשכת בדרך כלל בין החודשים פברואר-מרס בלבד. שמשון ריסני (Helianthemum ledifolium) הוא המין שעליו התקבלו הכי הרבה דיווחים. כמהין נמצאו על יד צמחי שמשון ריסני בשנים גשומות בסביבת בורות לוץ, הר הנגב הגבוה, ירוחם ומישור רותם-ימין. על פי ידע שפרסם פרופ' אבינועם דנין, כמהין נמצאו על יד צמחי שמשון אזוביוני (Helianthemum syriacum) ולמרגלות שמשון הדור (Helianthemum vesicarium). על פי אבינועם, נמצאו גופי פרי של פטריות גם על שמשון יושב (Helianthemum sessiliflorum. להערכתו, מרבית יבול הכמהין הנסחר בארץ מקורו באלה שהתפתחו על שורשי שמשון יושב.

גם סמוך לשורשים של שמשון ליפי ((Helianthemum lippii נמצאו כמהין על שורשי מין זה בשנה גשומה בדרום הנגב. ספי הנגבי, ממייסדי היישוב שחרות שליד אילת, מצא כמות רבה של כמהין על יד צמחי שמשון ליפי הגדלים בדרום הנגב בערוצים. כמהין על שורשי מין זה, בכמויות מסחריות, התפרסמו בספרות המדעית מסעודיה. נמצאו כמהין גם למרגלות שמשון השלחופיות (Helianthemum vesicarium), השמשון הססגוני מכולם.

בחורף 1994-5 התברר בפעם הראשונה שהמין שמשון סגלגל (Helianthemum stipulatum), זה הגדל בחולות מערב הנגב, ליד מסוף ניצנה, גם הוא מגדל כמהין. בנוסף, נמצאו טביעות רגליים של צבי בסביבה שבה שורשים רבים. רבות מטביעות הרגליים הגיעו אל גומות שבהן לא היו כמהין. היו שתיים-שלוש גומות שאליהן הגיע הצבי (או הגיעה הצבייה), והותיר טביעת רגלו בתוך הגומה שכנראה יצר בעצמו. בעומק רב יותר הייתה פטרייה שאליה הצבי לא הצליח להגיע. יש כאן רמז לדרכי הרבייה של הכמהין. הצבאים אוכלים את גופי הפרי ומפיצים את הנבגים בעזרת הגללים. ואם נשמור עליהם, נזכה לטעום גם מהפטריות הנחשקות.

וסיפור אחרון, מסתורי משהו, גם הוא מבית מדרשו של דנין, והוא בחזקת תעלומה: בשנה שקדמה ל-1994 השקה יואל דה-מלאך, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות, חלקה של צומח בר בתחנת הניסיונות החקלאית שניהל, כתשעה ק"מ דרומית לרביבים. בחלקה גדלו שניים או שלושה מיני שמשון. בעקבות ההשקיה התפתחו כמהין מתחת לשיחי שמשון קהירי (Helianthemum kahiricum). הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שבה נמצאו כמהין מתחת למין זה. חוקרים איטלקים שהגדירו את הפטרייה מסרו ליואל דה-מלאך שם של פטרייה שלא נמצאה ב-100 השנים האחרונות. המידע לא פורסם, ועקב פטירתו של יואל דה-מלאך אין לנו מידע מדויק באשר לזהות הפטרייה.

ואם זכיתם ומצאתם, ניתן לשמר פטריות כמהין במקרר חמישה עד עשרה ימים בכלי אטום, ובכל יום לפתוח אותו לפחות פעם אחת כדי שהן ינשמו ולא יירקבו... לתקופות ארוכות יותר משמרים בחומץ או בשמן זית או בקוניאק. לשימור בחומץ בחרו חומץ עדין כמו חומץ תפוחים, שלא יאפיל על טעם הפטריות. היחס המועדף בין הכמהין לשמן או לברנדי הוא 20 גרם לליטר נוזל. דרך נוספת לקבלת שמן כמהין היא לקצוץ את הכמהין ולהשרות בשמן, ואחרי כמה חודשים לסנן. לשמור במקרר. אפשר גם לייבש ולהקפיא פטריות נקיות עטופות בנייר כסף. אם כי הבעיה שלנו היא למצוא אותן ולא לטפל בעודפים...