השפתן שייך למשפחת הסחלביים (Orchidaceae), אך הוא קצת שונה במראה ובצבעוניות שלו משאר בני המשפחה. זו כמובן אינה סיבה לנשל אותו מהמשפחה המכובדת שהוא נמנה עימה. אם לא מהמשפחה, נישלו את השפתן מהשתייכות לסוג סחלב שאליו השתייך פעם, וכיום הוא מהווה סוג נפרד.

משפחת הסחלביים נחשבת לאחת המשפחות המפותחות ביותר בעולם הצומח. במגדירים סיסטמטיים היא נמצאת בסוף הספר. הפרחים שלה מתוחכמים ומורכבים, ולרוב חוסכים אנרגיה. הם אינם פזרנים במתנות כגון צוף וריחות מתוקים, ולעיתים קרובות הם מפתחים מנגנוני רמייה שמוליכים שולל את המאביקים התמימים. באבולוציה כל הדרכים כשרות להצליח.

השפתן אינו ריחני, אינו עשיר באבקה ואינו מייצר צוף, ועל כן היה צפוי שיקשה עליו למשוך אליו מאביקים, אבל הוא מסתדר ומתרבה והוא אחד הסחלבים הנפוצים במזרח התיכון. על פי עבודותיו של ד"ר אמוץ דפני, מה שהוא מציע למאביקים זה בעיקר מלון, מקום ללינת לילה, לעיתים עם חימום, שכן הצבע הכהה של השפתן עוזר להעלות את הטמפרטורה בתוך הפרח בשתיים-שלוש מעלות. זכרים של דבורים וחיפושיות שבאים לנוח ולהתחבא בכף הגדולה הם המאביקים העיקריים של השפתן. האוכלוסייה הזאת של המאביקים לנה בפרחים, ואנחנו מכירים תופעות דומות גם ממינים אחרים, מאירוסים שונים ואפילו מעכובית הגלגל, שנוהגים לארח את חסרי הבית האלו.

לשפתן כמו לעוד נציגים של משפחת הסחלביים שתי פקעות תת-קרקעיות, שבתוכן הוא שומר את המזון שהוא אוגר משנה לשנה. בראשית החורף הוא משתמש בחומרי התשמורת שבפקעות כדי להצמיח עלים שצוברים עבורו עוד עמילנים שאותם הוא אוגר בפקעות חדשות. מאלו ומאלו הוא מפתח את עמוד התפרחת היפה שלו, וקצת משאיר לשנה הבאה. לעיתים מכל פקעת מתפתח צמח חדש, צמוד או נפרד מצמח האם, ויש כאן מנגנון של רבייה וגטטיבית תת-קרקעית.

המינים השונים של השפתן מכילים פקעות שמתאימות ליצירת סחלב, אבקה עמילנית ארומתית שמשמשת להכנת משקאות, פודינג וגלידות. הסחלב הוא צמח מוגן בישראל, ועל כן לא העזתי לטעום את הפקעות של מין הבר אלא הסתפקתי באבקת סחלב מיובאת מחו"ל. האבקה דומה כנראה בכל המינים של הסחלביים, ואינני יודעת מאיזה מין הכינו את האבקה שקניתי. מתכון בסיסי מובא בפרק על הסחלב, אבל כיוון שהוא כל כך טעים לא היססתי והכנתי מטעם נוסף, בלי לחסוך בקלוריות.