אימא שלי, שנולדה בבאר טוביה בראשית המאה הקודמת, קראה לצמח הזה ברך הגמל, כנראה על שום צורתו של הפרי שמזכירה את ברכיו הבלתי מעודנות של הגמל, כמובן למי שפוגש גמלים לא רק בגני חיות... הצורה של הפירות היא אמצעי נוח לזיהוי הצמח. גם הפרחים גדולים ובהירים, וחלק מהמינים משמשים לגינון.

התגית המצויה שייכת למשפחת השלמוניים (Dipsaceae), שנגזרה ממשפחת המורכבים, ועל כן לא מסוכן לטעום אותה. זו משפחה ידידותית לאוכלים, משפחה של צמחים צעירים, חד-שנתיים או דו-שנתיים. היא אינה נודעת בצמחי תועלת מפורסמים, ואם משתמשים בהם הרי זה לנוי כצמחי גינה. הרי היופי חשוב גם הוא בחיים. הפרחים של משפחת השלמוניים אינם בעלי סימטריה מעגלית (פרח לא נכון), אבל כולם יחד מסודרים במעגל שיוצר תפרחת המהווה יחידת האבקה בדומה לתפרחות של משפחת המורכבים. עוד צמח מהמשפחה שגם נתן לה את שמה הוא השלמון. התפרחת שלו דומה לתפרחת של התגית, אבל קטנה יותר. הוא מגביה לגדול ומאחר בפריחה לקראת הקיץ. לעיתים קרובות נחשב כעשב רע בשדות החיטה.

התפרחת של התגית מכילה כמה עשרות פרחים בצבע קרם. האונות של הפרחים החיצוניים גדולות יותר ומשמשות לפרסומת. הפרחים אומנם מאחרים בפריחה, אבל הם מציעים שפע של אטרקציות למאביקים - גם צוף וגם אבקה. עם ההבשלה העטיפה של הפרח מתקשה ומזכירה בצורתה מצנח. הזרעים נישאים ברוח והמצנח עוזר להם לעוף וכן להיטמן ישרים באדמה. שם ימתינו עד שירד מספיק גשם כדי שיוכלו לפרוח. האיחור בפריחה מקצר את זמן השהייה של הזרעים טרם הנביטה, ועל כן מקטין סיכונים. התגית מאפיינת אצלנו את סוף עונת הפריחה. כאשר התגית פורחת ולצידה הפשתה הוורודה, אפשר לדעת שזהו, הן אחרונות בתור, גלי הפריחה האביביים מסתיימים והקיץ בפתח.

התגית המצויה היא מין מקומי, ובמקומות אחרים בעולם נאכלים המינים הגדלים שם. בעיקר נאכלים עלים צעירים – זכות השמורה למי שמכיר את הצמח טרם הפריחה. זו לא משימה קשה במיוחד, שכן העלים מתאפיינים בגוון בהיר יחסית. כמו כן, קרקפות וגבעולים צעירים נאכלים חיים או מוקפצים.ש