תודרה סייגית הוא צמח נפוץ למדיי. אותי תמיד הצחיק השם המרשים שזכה לו, שכן לרוב לצמחים נפוצים נותנים שמות פשוטים, ורק על הנדירים, השמורים ליודעי דבר, נותני השמות אינם חסים. התודרה משתייכת למשפחת המצליבים. היא נפוצה בבתי גידול טבעיים, ובסמוך למשכנות אדם. כולנו כבר ראינו אותה, גם אם לא שמנו לב - פרחיה קטנים צהבהבים. צמחי התודרה הם מרובי עלים, והרבה תרמילים עמוסי זרעים מסובבים את הגבעול. הם מהווים את רוב המסה של הצמח רוב הזמן, ומבטיחים את המשכיותו.

קשה להבחין בין שני המינים הנפוצים - תודרה סייגית ותודרה מעובה (Sisymbrium erysimoides), ועל כן אף שבדרך כלל אני משתדלת שלא לגזול כאן את פרנסתם של מגדירי הצמחים, יש בהם תיאורים מדויקים שאין להם תחליף. סימנים שאני מצאתי הם בגודל העלים, ובעיקר בעומק של המפרצים. אצל התודרה הסייגית הם עמוקים מאוד, ואילו אצל התודרה המעובה חלקו העליון של העלה הוא מעוגל ולא גזור, עלה דמוי כינור. בנוסף, ומכאן בא השם טודרה מעובה, הציר, העוקץ המחבר את התרמיל לגבעול הוא עבה, ועוביו כעובי הפרי בעוד אצל הסייגית הוא דק יותר. נזכיר גם את המין תודרה רפואית (Sisymbrium officinale) שהפירות שלו צמודים לגבעול, ועל כן קל יחסית להבדיל. יש עוד ארבעה מינים והם נדירים, ומשום כך לא אמנה אותם כאן. המעוניינים ימצאו את הפירוט המלא במגדיר לצמחי ישראל.

התודרה נאכלת חיה כמרכיב בסלט. הארומה החריפה של הצמח גרמה לתושבי אירופה וצפון אפריקה לחבב את הצמח ולהוסיף אותו לתבשילי קדירה. בקפריסין הוא נחשב לצמח אפרודיזי. אפשר להוסיף תודרה לגבינה ולתת לה משמעות, אבל השימוש המעניין יותר הוא שהיא מהווה תחליף דל ניקוטין לטבק. מייבשים את העלים, מפוררים ומגלגלים. חשבתי שזו אגדה בלבד, עד שמישהו שאני מכירה התוודה בפניי שכשהיה צעיר ולא היה לו כסף הוא היה מעשן עם הבדואים סיגריות מתודרה. הוא גם התנדב לעזור לי לגלגל סיגריה בקופסה מיוחדת. ובכן, הסיגריה חזקה יחסית, הריח מזכיר קצת ריח של חשיש, עד שאני חוששת שהיו פעמים שחשדתי בבדואים שהם עוברים על החוק ולמעשה הם עישנו תודרה. בערבית קוראים לצמח (חווירה, حويرة), ולהשקפת עולמי זה בריא ליהנות, ואל תחמיצו את ההנאות הקטנות של החיים. בקיצור: לבריאות.