ראשו של התלתן הזוחל מכיל כ-40 פרחים בהירים. זהו צבר של פרחים פרפרניים, עדיני צבעים, לבנים-ורדרדים. הקומה הנמוכה של הצמח, שגם הקנתה לו את שמו, מאפשרת לדבורים לעבור בקלות מפרח לפרח ואינה מחייבת אותן להתמודד עם הרוחות כשאלו נושבות. זהו מין של בתי גידול לחים ובאירופה הוא נפוץ הרבה יותר, ומשם הגיעו המסורות לאכול אותו. התלתן הזוחל יוצר משטחים גדולים בעומד צפוף, וקל לאסוף אותו. התפרחת מסודרת כמו סוכך, כאשר הפרחים הצעירים זקופים ואלו שהואבקו ובגרו שח ראשם והם כפופים. זהו אחד מבין יותר מ-50 מינים של תלתן הגדלים בישראל, והוא נמנה עם משפחת הפרפרניים (Papilionaceae). לא הזכרתי כאן את כולם, אבל כולם ראויים למאכל. ואם לא אנחנו, הרי שחיות המשק, הכבשים והסוסים, אוהבות אותם מאוד, ועל כן הם מרכיב מבוקש בחבילות חציר.

התלתן הזוחל פלש מבתי הגידול הלחים שהם מורשתו למדשאות, ועל כן כיום קל יותר למצוא אותו ובעלי הבית יודו לכם אם תעזרו לעשב את הדשא. התלתן הזוחל הוא מין רב-שנתי, בניגוד לרוב מיני התלתנים שלנו. הקרבה למים מאפשרת לו לעבור את התקופה הקשה. השם בא לתאר את צורת הגדילה. קני השורש משתרעים על פני האדמה, ואם הם לא עולים גבוה הם מגיעים רחוק.

כאמור, התרבות של השימוש בתלתן הזוחל למאכל היא אירופית במקורה, שם אוכלים את הזרעים ולעיתים גם את התפרחות והעלים. כדי ליהנות מהזרעים יש להמתין בסבלנות להבשלתם. הפריחה מתרחשת בחודשים מרס עד ספטמבר, ומאפריל יש לעמוד על המשמר, אולי אפילו קודם לזהות ולהגדיר את התלתן, ואז לעקוב אחרי קצב ההבשלה. לאחר שהפרחים כולם נבלו (והם חומים) וכמוהם הגבעול מאבד את צבעו הירוק החי ונעשה דהוי, התרמילים לעיתים עדיין ירקרקים. אוספים כמה תפרחות, מנפים אותן ואוכלים את התרמילים. את הזרעים היבשים אפשר לשמור לזמן ארוך, ופעם הייתה לכך חשיבות רבה.

זרעי התלתן נאכלים משכבר הימים, ויש עדויות מחפירות ארכיאולוגיות על ליקוט שלו בבר. סביר להניח שהעובדה שהתלתן הזוחל גדל על שפת מים ובכמויות גדולות הפכה אותו לצמח לקט מתאים. בדרך כלל יש לו מעט מרירות ורצוי לבשל. טעמו והחליטו. העלים נאכלים כירק בסלט או מבושלים כתרד. למרות המסורות לא חיכיתי עד להבשלה, ואכלתי עלים ירוקים.