מערכת הירוקיות היא הגדולה במערכות מבחינת מספר המינים הכלולים בה. היא מכילה  כ500- סוגים וכ-8000 מינים - אצות חד-תאיות, רב-תאיות ולעתים רב-גרעיניות. 90% מהמינים מתפתחים במים מתוקים ורק 10% בים. לרוב המינים היבשתיים תפוצה קוסמופוליטית ומעטים הם האנדמיים. גם לרוב  המינים הימיים תפוצה רחבה. המערכת מתאפיינת בשונות גבוהה בתוך המין כתוצאה מהקוסמופוליטיות ומשך האבולוציה.

ברוב המינים הגדלים במים מתוקים שולטת הצורה ההפלואידית. מינים אלו מתרבים ברבייה אל-מינית בדרך כלל, ורק לקראת סוף העונה מתרחשת רבייה מינית. הזיגוטה הנוצרת מתעטפת בקרום שיאפשר לה לעבור עונת יובש, או כפור, מחוץ למים. ברוב המינים הימיים שולט השלב הדיפלואידי ורק לפני הרבייה המינית מתבצעת חלוקת הפחתה. בכמה מינים לא נצפתה רבייה מינית, אלא רבייה אל-מינית בלבד. זואוספורות (תאי רבייה אל-מיניים) נפוצות במינים רבים. מערכת הירוקיות היא הקבוצה הקדומה (הפרימיטיבית) ביותר שבה נצפה חילוף דורות.                       

הצבע הירוק של התאלוס מעיד על ריכוז גבוה של כלורופיל a. הצמחים מכילים גם כלורופיל b וקרטנואידים. חומרי התשמורת הנפוצים אצל הירוקיות הם עמילן ולעתים שמן. פיגמנטי ההטמעה וחומרי התשמורת של הירוקיות דומים בהרכבם לאלו של הצמחים העילאיים. ואכן לדעת חוקרים רבים, האצות הירוקיות הן אבות צמחי היבשה. דופן התא מכילה תאית, לעתים בלוויית גיר, אך יש גם מינים חסרי דופן. על אף התפוצה הרבה של הירוקיות, ובניגוד לאדומיות, ערכן הכלכלי מצומצם. מינים מסוימים משמשים למיחזור מים או כמזון לדגים ולחסרי חוליות.

כאמור, הסיסטמטיקה של הירוקיות מסובכת ושנויה במחלוקת. ההבדלים בתוך הקבוצה נקבעו על פי נוכחות אנזימים מסוימים (דה הידרוגנז), על פי מיקום השוטונים ועל פי שלבים מסוימים בחלוקה המיטוטית. בעבר חילקו את הירוקיות לשתי קבוצות (או קווים אבולוציוניים): Bryophytan line לעומת Chlorophycea line. על סמך מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני ומחקר ציטולוגי משווה, הוחלט לחלק את מערכת הירוקיות לארבע מחלקות (Mattox and Stewart, 1984) כדלקמן:

מחלקת החסניות (Ulvophyceae) - בתאי הרבייה של בני המחלקה מופיעים מספר שוטונים, לעתים שניים או ארבעה, השוטונים מחוברים באמצעות אברונים מיוחדים (Microtubular root). כמעט כל המינים של המחלקה הם ימיים. את המחלקות האחרות נזכירן בקיצור: מחלקת ה -Micromonadophyceae, מכילה אצות ירוקות, פרימיטיביות במובנים רבים, בעלות שוטונים פשוטים. נראה שמקבוצה זו התפתחו המינים האחרים במהלך האבולוציה. מחלקת ה-Chlorophyceae, נחלקת לתשע סדרות, וברובה מכילה מינים החיים במים מתוקים. מחלקת הכאריות (Charophyceae) מכילה מינים המצויים במים מתוקים, רובם מיקרוסקופיים. יש חוקרים הסבורים שיש להפריד את הכאריות מסדרת הירוקיות ולהעבירם למערכת עצמאית. מחלקת הכאריות מכילה ארבע סדרות. המינים אינם קשורים לים.