סדרת הדוקרניתאים (Dictyotales), משפחת הדוקרניתיים (Dictyotaceae).

פירוש השם

השם המדעי של הסוג (Padina) מתאר מצנפת. בעברית הצטמצם השם והוא מתייחס לצורתה דמוית האפרכסת של האזנית. מכיוון שהשם כבר השתרש, אף כי בשם זה קרויה גם אחת מפטריות הכובע המצויות בארצנו, החלטתי שלא לשנותו; מאליו מובן שהפטריה והאצה מתייחסות על סוגים שונים.

תיאור

צורת הצמח הבוגר דומה לאוזן או למניפה, השסועה לעתים לאונות שאף הן דמויות מניפה. ההיאחזות בתשתית היא בעזרת מאחז הנושא ריזואידים רבים, או בעזרת קבוצה צפופה של ריזואידים, שהם תאים דמויי שורש היוצאים מבסיס המניפה. במיקרוסקופ ניתן להבחין על פני התאלוס בפסים קונצנטריים הבנויים משורות של שערות אפידרמליות; בצמחים פוריים נראות שורות של אברי רבייה. אזנית הוא הסוג היחיד מסדרת הדוקרניתאים שצובר ומשקיע גיר בתוך התאלוס.

מידות

גובהה של האצה הבוגרת נע בין 5 ל15- ס"מ, אולם מוצאים גם פרטים קטנים יותר.

צבעוניות

לאזנית גוונים שונים של חום עד חום-בז'. השקעת הגיר מוסיפה לתאלוס גוונים בהירים.

סימני היכר מיוחדים

הסימן הבולט של האזנית הוא צורת המניפה, ועליה פסים קונצנטריים, בהירים, לרוב עשירים בגיר. קצה המניפה מעובה במקצת ונראה גלול. הפרטים הבוגרים מתפצלים ומתכסים לעתים באפיפיטים. הסוג קל מאוד לזיהוי אם כי לפעמים אפשר לטעות בינו ובין טווסית (Taonia) וזרחנית (Stypopodum אולם שני מינים אלו אינם צוברים גיר. הגדרת המינים של האזנית דורשת הסתכלות מיקרוסקופית.

בית הגידול

האזנית גדלה בתחום הכרית והתת-כרית. האזנית גדלה גם בתוך בריכות המתנתקות מאספקת מים סדירה לזמן ממושך. מיני האזנית מצטיינים בעמידות לטמפרטורות גבוהות ומהווים אינדיקטור לזיהום תרמי. לרוב זו האצה המקרופיטית הראשונה שמופיעה בשפכי מים חמים לים.

ביולוגיה ורבייה

לאזנית שני דורות שווי-צורה. הדור ההפלואידי, הגאמטופיט, נוצר מנבג  ונושא תאי מין זכריים ונקביים (לעתים על אותו פרט ולעתים על פרטים שונים). הדור הדיפלואידי, הספורופיט, נוצר מזיגוטה,  ונושא מנבגים. במנבגים חלה בדרך כלל חלוקת הפחתה שממנה נוצרות ארבע ספורות חסרות תנועה שכל אחת מהן מסוגלת לנבוט לגאמטופיט חדש. אברי הרבייה נוצרים בצברים במקביל לשורת השערות.

כאמור, האזנית היא אחד המינים היחידים של החומיות אשר צובר בתוכו גיר, הגיר מתרכז בפסים הקונצנטריים הבהירים. אם מטפטפים מעט חומצה מלחית מהולה על התאלוס, ניתן לזהות את מיקום ריכוזי הגיר על פי התסיסה.

 

כלכלה ופולקלור

בעבודה שנעשתה במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, על ידי פרידלנדר ובן אמוץ, נמצאו חומרים דמויי הורמונים צמחיים (ציטוקינינים) בתאלוס של האזנית. לחומרים אלו יכולת לזרז נביטה של צמחים.

אחד השמות העממיים המודבקים לאזנית הוא "זנב הטווס" (The Peacock’s tail) בשל צורת המניפה.

הגדרת המינים:

שני מיני האזנית הנפוצים בחופינו דומים מאוד זה לזה וקשה להבדיל ביניהם. המין הנפוץ והמתואר ביותר בספרות הוא האזנית המצויה: Padina pavonica (L.) Lamuouroux = Padina pavonia (Linnaeus) Gaillon, והמין הנוסף הוא אזנית חשופה (Padina gymnospora (Kützing) Vickers). בכמה מקרים מתוארים שני המינים בטעות כאזנית מצויה, שהוא השם הנפוץ יותר. האזנית המצויה נפוצה מאוד בכל העולם ומופיעה כמעט בכל הפלורות, אם כי עקב הקושי בהגדרת המינים, ייתכן שחלק מהפרטים המתוארים כאזנית מצויה מתייחסים למינים אחרים. הבדלים מורפולוגיים בין האזנית המצויה לאזנית החשופה מובאים בטבלה שבהמשך.

ממצרים תואר מין נוסף של אזנית, גדול יותר במידותיו, Padina boryana Thivy.

קשה מאוד להבדיל בין שני המינים ויש להעזר במיקרוסקופ לזיהוי ודאי. האזנית המצויה גדילה בחופינו בכל השנה אולם בעיקר באביב ובחורף. לאוזנית המצויה גוון חום אדמדם, ומניפת התאלוס מכוסה בשכבה עבה יחסית של גיר. בחתך מיקרוסקופי נראות שתי שכבות האפידרמיס בעלות תאים קטנים ואילו השכבה שביניהם בעלת תאים ארוכים יותר ועניים בכרומטופורים. שורת השערות והצבר הספורינגיאלי  הם בעלי קרום חופה (אינדוזיום).

האזנית החשופה,  היא אצה קיצית ומופיעה מסוף מאי ועד תחילת דצמבר. לפרטים הנאספים בטבע גוון חום ירקרק, ושכבת הגיר דקה יותר מאשר זו של האזנית המצויה. שורת השערות הסטריליות חשופה (ללא קרום חופה) ומכאן שמה של האצה. בחתך רוחב נראה שהתאים בשכבת האפידרמיס ובשכבה הפנימית הם שווי מימדים שלא כמו בשכבה האפידרמלית התחתונה.