סדרת הדוקרניתאים (Dictyotales), משפחת הדוקרניתיים (Dictyotaceae).

פירוש השם

השם המדעי של הסוג  (Stypopodium)  פירושו  רגל קטנה. שם המין מוקדש לזכרו של שימפר (Schimper), חוקר גרמני. השם העברי מתייחס לתכונת הזרחניות (הפוספוריות) של האצה.

תיאור

לפרטים הצעירים של הזרחנית התכולה צורת מניפה, בדומה לאזנית. הפרטים הבוגרים גדולים ומתפצלים לתת-יחידות רבות היוצאות מבסיס צר משותף. לרוחב האצה בולטים קווים קונצנטריים, קשתיים, מקבילים, כהים ודקים, שנוצרים משערות עקרות העשירות בתאי כלורופיל כהים. האצה נאחזת בסלע בעזרת מאחז מפותח הבנוי מחוטים דקים וצפופים.  במיקרוסקופ ניתן להבחין בשורה של תאי גדילה בקצה התאלוס.               

מידות

גודלם של רוב הפרטים נע בין 5 ל15- ס"מ, פרטים גדולים מגיעים אף לאורך של 20 ס"מ.

צבעוניות

מחוץ למים צבעה של הזרחנית התכולה חום. כך היא נראית גם בגיליונות עשבייה. בתוך המים היא בעלת צבע פוספורי זוהר בגוון תכלת, ולעתים תכלת-טורקיז או כחול.

סימני היכר מיוחדים

סימן ההיכר הבולט ביותר של האצה הוא הגוון הזרחני, תכלת בוהק, כאשר היא נמצאת במי הים. להבדיל מאזנית, הזרחנית אינה משקיעה גיר ולכן הקווים הקונצנטריים אינם מעובים. שולי האצה אינם גלולים.

בית הגידול

בעבר נמצאה הזרחנית בעיקר כסחופת על החוף ונראה שהיא גדלה בעיקר בעומק הים. באחרונה נצפו פרטים מספר בבורות של מים רדודים ועמוקים. ככל הנראה זה הוא מין מהגר שהגיע מים סוף והוא  הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר בחופינו. זרחנית תכולה היא מין המאפיין ימים טרופיים וסובטרופיים.

ביולוגיה ורבייה

מחזור החיים של הזרחנית דומה לזה של שאר בני סדרת הדוקרניתיים, והוא כולל שני דורות הדומים זה לזה בצורתם החיצונית: דור אל-מיני דיפלואידי, נושא נבגים שהוא שכיח יותר ודור מיני הפלואידי, נושא אברי מין. אברי הרבייה מתפתחים סמוך לפסים הקונצנטריים, בקרבת השערות העקרות, בקבוצות או בשורות רציפות. הצמיחה של הזרחנית נוצרת על ידי שורה של תאים קודקדיים המצויים בשוליים העליונים של האצה.

תופעות זהירה של אורגניזמים ימיים מוכרת בצמחים ובבעלי חיים.  בחלק מהמקרים מקור האור הוא ריאקציות ביולוגיות (למשל, בעיניים של דגים), באלמוגים מוכרת פלורסנציה שהיא תופעה הנובעת משינוי אורך הגל של קרני אור, אולם ככל הנראה, במקרה של הזרחנית מקור הצבע הזוהר הוא בשבירת הזווית של קרן האור הפוגעת באצה. גוני התכלת הם צבעי מבנה, בדומה לצבעים המתכתיים המוכרים מכנפי חרקים.

עונתיות ותפוצה

ניתן למצוא את הזרחנית כמעט בכל חודשי השנה. האצה מאפיינת ימים טרופיים וסובטרופיים בלבד. בשנים האחרונות היא נפוצה ביותר בחופי הים התיכון. הזרחנית גדלה במים רדודים וגם בעומק של מטרים ספורים (15). בחופים הישראליים של הים התיכון ראיתי אותה פעמים מספר במהלך צלילה בחופי נהריה ופעמים רבות מצאתי תאלוסים שנקרעו ונזרקו לחוף (drift). בחופי קפריסין ובאי של דור מצאתי פרטים קשורים לקרקע אף במים רדודים.

בעשבייה בירושלים אין איסופים של האצה מהים התיכון; גם תקוה אדלשטיין, בעבודתה על אצות העומק של הים התיכון אינה מזכירה את המין. נראה שרק באחרונה חדרה הזרחנית מים סוף לים התיכון, בדומה למינים נוספים של אצות ובעלי חיים.

כלכלה ופולקלור

בעבודות מספר נחקרו החומרים המצויים בתאלוס של הזרחנית. הזרחנית רעילה לגבי מספר רב של צמחוניים עד כדי כך, שגם מיני קוצנית שגדלו בסביבתה סבלו פחות מטריפה.

מהזרחנית מופק חומר הנקרא על שמה: Stypodione. החומר מעכב חלוקות תאים בעוברים של קיפודי ים ויונקים ימיים. דגים המצויים באקווריום עם זרחנית ינסו לקפוץ החוצה ובסופו של דבר ימותו.  מנגנון הפעולה אינו ידוע עדיין, אך יש ב- Stypodione פוטנציאל רפואי וכלכלי.  

פירוט מינים

 מאזורנו מוזכרים שני מינים של זרחנית, אולם אלו הם שמות נרדפים והמדובר באותו מין, זרחנית תכולה. 

Stypopodium schimperi (Buchinger and Kützing) Verlaque and Boudouresque

= Stypopodium zonale (Lamouroux) Papenfuss